הנזירה עשתה כל שביכולתה כדי להסתיר את חייה הכפולים

נזירות בימי הביניים מילאו תפקידים משמעותיים בתחומים דתיים, חברתיים ותרבותיים. נזירות השתייכו למסדרים דתיים שונים, כמו מנזר הבנדיקטינים, פרנציסקנים, דומיניקנים וכרמליתים. לכל מסדר היו כללים ומסורות משלו השולטים בחיי חבריו.

נזירות לא מושכות תשומת לב בדרך כלל, אבל אפילו לחסודות שבהן, יש סודות כמוסים שאף אחד לא שמע ולא ראה. זה נכון היום כמו שזה היה נכון במאה ה-13, תקופה שבה ציפו מנשות הכנסייה לעשות מה שאמרו להן ללא עוררין. אבל אפילו לנזירות יש את נקודת התורפה שלהן, ולאחרונה הופיעו עדויות חדשות על נזירה מהמאה ה-14 שהפכה את הכנסייה שלה – ואת חייהם של רבים אחרים – למפוחדים ביותר.

ג’ואן מלידס

אולי זה לא הסיפור של ג’ואן מלידס שהיה שובה לב, כמו המורשת שהיא הותירה לנו. העובדה שהנזירה הזו מהמאה ה-14 הפכה לדמות ההיסטורית המוכרת לנו היום נוגדת את ההיגיון, כי כל מה שאנחנו יודעים עליה ועל הקריירה שלה, בא משלושה מכתבים שנמצאו במאגר הארכיפיסקופי של מלטון.

ואכן, שלושה מכתבים בכתב יד שנמצאו בקלסר עם מסמכים רבים מימי הביניים, מספרים את סיפורה המבייש של ג’ואן הנזירה הבנדיקטנית מאנגליה. מכתבים אלו שקיומם חמק מעיניהם של ההיסטוריונים עד 2019, אך לבסוף התגלו ע”י וויליאם דה מלטון, הארכיבישוף של יורק.

סנט קלמנט מיורק

הסיפור שסופר במכתבים אלה הותיר את ההיסטוריונים (וחובבי המלודרמה) צמאים ללמוד עוד על ג’ואן מלידס. אף אחד לא ידע איפה בדיוק התחיל הסיפור של ג’ואן, אבל הם כן ידעו היכן הוא הפך למעניין: בכנסייה בשם St Clement’s ביורק.

התרבות הפופולרית הראתה לציבור כל מיני נזירות (וסטריאוטיפים של נזירות), מנזירות מזמרות ועד נזירות מעופפות ועד נזירות חמורות סבר, השומרות על כל הכללים בקפידה; אבל אחת הנזירות הפופולריות ביותר שאנו רואים בסרטים, היא זו שבסופו של דבר מבינה שהיא לא רוצה להיות נזירה.